<h1>סמ"ג עשין סימנים רל"ב—רל"ג</h1>
<h2>דף כה.</h2>
אדם שנטמא במת והוזה עליו כיון שנגע כל שהו ממי נדה בכל מקום מעור בשר של טמא עלתה לו הזאתו אפילו נפלה לו מן ההזאה על ראש אצבעו או על שפתו אבל אם נגע בלשונו אינה כלום לרבנן דרבי אע"פ שהלשון כאיברים שבגלוי לעניין טומאה כדאיתא במסכת קידושין פ"ק אינה כאיברים שבגלוי לעניין הזאה וטבילה, וכן כלי שנטמא במת והוזה עליו כיון שהגיע לגופו של כלי כל שהו ממי נדה עלתה לו ההזאה (ע"פ רמב"ם פרה אדומה פי"ב ה"א).
